אמריקנית שעברה לישראל פותחת הכל: "הישראלים חטטנים"

אמריקנית שעברה לישראל פותחת הכל: "הישראלים חטטנים"

לעתים נדמה שישראלים רבים מחפשים לברוח מהמציאות הישראלית וכי המספרים לרילוקיישן הולכים וגואים. אך מתחת לרדאר ומבלי ששמתם לב, הרבה אנשים מוכשרים מהגרים דווקא לישראל.

 

אחת מאותם מתניידים אלינו היא ג’ניפר לנג, אמריקאית שנשואה לצרפתי וחיה בישראל (מבחירה). במאמר מרתק שכתבה למגזין וול סטריט ג’ורנל, היא מונה את עשרת הדברים שחייבים לדעת על ישראל לפני שמתניידים אליה.

 

החלטנו לתרגם את המאמר ולהביאו אליכם, כדי לספק הצצה נדירה לראש של מתניידים בראש אחר.

10 הדברים שהייתי צריכה לדעת לפני שעברתי לישראל

1. יש צורך בעור עבה

נהגים חסרי סבלנות צופרים עוד לפני שאור הרמזור הופך לירוק; ילדי בית ספר תמיד ינסו להידחף בתור; אנשי שירות ירימו עליך את קולם – בסופר, במוסך ואפילו בבנק.

 

המונח “צבר” מתייחס ליהודים שנולדו בישראל ומשמעותו קקטוס מדברי וקוצני עם פנימיות מתוקה – בדיוק כמו האנשים פה. במשך שנים הבריונות בכביש הפריעה לי וההתנהגות בתורים הטריפה אותי, אבל התרגלתי להתנהגות הצברים וכעת אני מתאימה את עצמי, אפילו בטון הדיבור.

 

2. התחברו לחוצפה שלכם

גם אם זו לא הגישה שלכם, בישראל תצטרכו להיות חוצפנים. חברה טובה שלי הגיעה ביום שישי, דקות אחרי שהמכולת השכונתית סגרה לקראת שבת. היא דפקה על שמשת החלון והסבירה שהיא צריכה חלב בשביל הילדים. המוכר פתח לה, לא בגלל שהיא ביקשה, אלא בגלל שהיא הזכירה את הילדים (מדובר במדינה מאד ממוקדת ילדים). אבל אלמלא הייתה חוצפנית, הייתה נותרת ללא חלב לשבת.

 

3. הביורוקרטיה נרחבת, אך אנושית

כשבעלי ואני הגענו למשרד הפנים, הופתענו שהדלתות היו פתוחות בפנינו ולא היה תור. ואז אישה אחת ניגשה ואמרה לנו שהם סגרו לפני 15 דקות. בעלי התעקש שבדק באתר אבל אז גילה את טעותו – היום הראשון בשבוע הוא יום ראשון ולא שני (ראשון הוא יום החופש ברוב העולם). בעלי הסביר שיש לנו תור במשרד הקליטה ביום שלמחרת וכי אנו חייבים להגיע עם המסמכים ממשרד הפנים. האישה ביקשה מאיתנו את תעודות הזהות וכעבור כמה דקות חזרה עם המסמכים הנחוצים.

 

ביקשתי לתת לה חיבוק, יצרנו קשר עין בשונה ממדינות אחרות שאני מכירה. כמו ישראלים אחרים, היא שאלה מאיפה אנחנו, איך הכרנו, כמה ילדים יש לנו. לא כעסתי על החטטנות, זה שעשע אותי. ואז היא פתחה ידיה וביקשה את החיבוק שרציתי לתת לה.

 

4. ששה מיליון יהודים שחיים כמשפחה אחת גדולה

במבצע חומת מגן נהרג חייל בודד מלוס אנג’לס, ארה”ב. 30 אלף בני אדם שלא הכירו אותו הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. במקרה אחר, הגענו לחגוג מסיבת בת מצווה ואיתנו היו מאות אורחים. לכל אירוע שיש כאן, מוזמנים כל המכרים, כולל צד שלישי, משפחה רחוקה וחברי ילדות, לחגוג.

 

5. ישראלים חיים לפי אמונות טפלות

באחד משיעורי היוגה שהעברתי, ניגשה אלי תלמידה וסיפרה לי שהיא בהריון. לא איחלתי לה מזל טוב, כי אם אמרתי רק “בשעה טובה”. את העין הרעה גיליתי על בשרי בהריון הראשון שלי כשגרנו בחיפה. בעלי ואני קנינו עריסה, שידת החתלה ועגלה – אבל יצאנו מהחנות בידיים ריקות. רק לאחר הלידה ביקשנו שיביאו אלינו את החפצים, כי זה מביא מזל רע לסדר את חדר הילדים לפני הלידה.

 

סבתות ישראליות רבות עדיין מכניסות ראשן לתוך עגלות ומגרשות את העין הרעה ותולות חמסות, זורקות “טפו טפו” לאוויר ועוד. כפי שהמערביים אומרים ” knock on wood “, כך הישראלים משתמשים ב”חמסה חמסה חמסה” ואפילו יורקים למזל.

 

6. זרים מתערבים לך

בשבוע שעבר חניתי את רכבי בצמוד לרכב שלידי. כשיצאתי מהרכב מישהו אקראי לחלוטין צעק אלי מהרחוב: “למה כל כך קרוב?”. כשגרתי בחיפה בשנות ה-90 נסעתי בתחבורה הציבורית. יום אחד שאלתי את הנהג איך אני מגיעה ליעד מסוים. מיד התנדבו כל נוסעי האוטובוס לספק את המידע שרציתי. לא לפני ששאלו מאיפה אני, מה אני עושה בישראל, לכמה זמן הגעתי והאם יש לי משפחה. בואו נגיד שהישראלים מאד סקרנים. אם אתם במצב רוח טוב, זה יכול להיות מאד משעשע.

 

7. אמנם מתערבים, אבל יסייעו לך כשתצטרך

אז נכון, ישראלים אוהבים לדחוף את האף אבל כשצריך, הם יעניקו עזרה מכל הלב. בזמן המלחמה האחרונה, שניים מהחברים הישראלים שלי הלכו לבקר חיילים פצועים בבתי החולים על בסיס שבועי. זוג אחד אפילו קרא לבנם על שמו של שוטר שנהרג.

 

8. חיילים מאד מוערכים כאן

הבת של חברים שלי שסיימה טירונות קרבית, סיפרה לי שבכל שבת מגיעים אנשים זרים לבקר בבסיס ומביאים אוכל של בית ודברי מתיקה לחיילים. כשהבן שלי ישן בטנק שבוע שלם בגבול עזה, אנשים סיכנו עצמם והגיעו עד לגבול כדי להביא לו ולחבריו פיצות, המבורגרים ודברים טובים. כשהם יצאו, אדם מן היישוב הזמין אותם להתארח אצלו בבית ולשכשך בבריכה הפרטית שלו.

 

9. הספונטניות חוגגת

הישראלים לא נוהגים להביט יותר משבועיים קדימה ביומן שלהם. אולי בגלל התחושה התמידית שמשהו עלול לקרות. מה אם תפרוץ מלחמה? אולי יהיו חולים? הכל חוזר לאמונות טפלות. לפני כמה שבועות קיבלנו סמס עם הזמנה לארוחת ערב – לאותו הערב. מדובר במדינה שנלחמת על זכות קיומה ואנשים חוגגים. הבת שלך נוסעת לצבא ביום ראשון? זו סיבה למסיבה בשבת. בן זוגך חוגג יום הולדת? הזמיני חברים למסיבת הפתעה. היגרתם לישראל? נחגוג איתכם! אין מאורע שלא יזכה לחגיגה הולמת.

 

10. החיים ממשיכים לא משנה מה

הישראלים חיים את הרגע, ממשיכים לנוע. אני זוכרת שבזמן לחימה, כשהאזעקות התריעו לעתים תכופות, יצאנו למסעדה בהרצליה. בדרך לשם הרגשנו רע שאנחנו חוגגים בזמן שהחיילים בלחימה אבל הגענו, וגילינו מסעדה מפוצצת.

 

המאמר תורגם מהמגזין The wall street journal

 

תוכלו לקרוא עוד על מסעה של ג’ניפר בישראל בבלוג שלה Open to Israel

 

אתם לקראת רילוקיישן? בנוסף להסדרי הוויזות, המגורים, השילוח ואיתור מסגרות חינוך לילדים, כדאי שתלמדו את התרבות אליה אתם מגיעים.

בואו אלינו לשיחת ייעוץ ללא עלות כדי להבין לעומק את תהליך הרילוקיישן שלכם.

 

סיימתם את תקופת הרילוקיישן וחוזרים ארצה? הנה כל מה שאתם צריכים לעשות

הירשמו לניוזלטר