שם: ליהי נצר
גיל: 40
מקום מגורים: סיאטל 
הכי מתגעגעת ל: משפחה, חברים והים של ת״א

בייבי רילוקיישן

אנחנו כבר 9 חודשים בסיאטל.

אולי זה המספר הסימלי הזה, אולי חגיגות השנה המתקרבות משפיעות. בכל מקרה, ככל שעובר הזמן אני מוצאת יותר ויותר דמיון בין רילוקיישן להורות.

 

ההתחלה, עוד בארץ, סוג של היריון: הידיעה שעומד להתרחש אירוע משנה חיים, התרגשות גדולה לקראת הלא ידוע.

בהמשך, חודשים ארוכים של הכנות פיזיות ומנטליות בסופם נוחתת בביתנו החדש. פתאם, כמו לאחוז תינוק בפעם הראשונה אני מבינה שעכשיו זה אמיתי, זאת המציאות.

וכמו עם כל ילד שנולד, גם רילוקיישן מוליד איתו חלומות, חששות וציפיות. העתיד לא ידוע אבל יש בי רצון עמוק לעשות כל מה שאפשר כדי שיהיה טוב. הכי טוב.

 

 

לאט לאט בונה שגרה, לומדת להכיר את החיים החדשים. את התפקיד החדש שלי.

כמו ללמוד להיות אמא בפעם הראשונה, אלא שעכשיו אני הורה גם לבייבי הזה – הרילוקיישן.

מי מכם שזוכר, החיים עם תינוק קטנטן לא פשוטים. גם ברילוקיישן יש לילות לבנים, ובקרים טרודים עמוסי מחשבות על מה יהיה ואיך יהיה. ולצידם ימים קסומים ורגעים נפלאים של גדילה משפחתית, גילויים עצמיים, חוויות של חיים חדשים.

 

 

הזמן עובר, הבייבי גדל, הוא כבר זוחל ויושב. הוא מתקדם. גם הרילוקיישן שלנו. אנחנו מתאקלמים, כבר למדנו דבר או שניים על החיים כאן. אבל בדומה לאמא צעירה אני עוד מידי פעם עסוקה בהשוואות: האם אנחנו בקצב הנכון? האם הספקנו מה שצריך? אנחנו כמו כולם?אנחנו “לפי הספר”?

אחרי 9 חודשים אני מגלה שגם ברילוקיישן, כמו בהורות, הקלישאה נכונה. כל דבר קורה בעיתו.

אני מסתכלת על הילדים שלי (האמיתיים). הם כבר מדברים את השפה ולא חוששים להתנסות ולהעיז.

גם אני מוצאת את מקומי, מרגישה את העצמאות, כמו התינוק שלומד לעמוד בכוחות עצמו. כן, אני נופלת. אבל מזכירה לעצמי שזה חלק מהתהליך וחלק מהלמידה וחוזרת לעמוד ומחייכת כי הצלחתי.

הורות זאת ריצה למרחקים ארוכים. היא מביאה אתה התמודדויות ושינויים, עליות ומורדות. הורות זאת למידה והבנה שדברים לא קורים ברגע, זה תהליך.

גם רילוקיישן.

 

 

אחרי 9 חודשים אני יכולה להגיד שאני שמחה על הבייבי הזה, הרילוקיישן.

בזכותו אני לומדת על עצמי ועל המשפחה שלי כל כך הרבה.

הירשמו לניוזלטר