תפריט

שם: איה בך שובל 
מקום מגורים: גבעת ברנר

סטטוס: אמא ל2 בנות שחיות בארה”ב 

ג'ט לג

טיסה ישירה או קונקשיין? אקונומי או אקונומי פלוס?

אלה השאלות שאני שואלת את עצמי לפני רכישת הכרטיס לטיסה לבנות שלי.

אחת מהן חיה עם שני נכדיי בסן פרנסיסקו ואחת גרה בניו יורק.

יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהאפשרויות.

בכל מקרה, ישיר או לא-זה מינימום  24 שעות בדרכים. מזל שאני אוהבת לטוס

מה שמקל על הטיסה לשם היא הידיעה שבסופה אפגוש את הנכדים שלא פגשתי כבר שנה! רק ראיתי אותם ודיברתי איתם בווטסאפ.

אז ככה –

אחרי 13 שנים של טיסות החלטתי –רק טיסות ישירות באקונומי פלוס – יש מקום לרגליים, למרות שאני קצרה… מאד

זה משמעותי!

אני יכולה להזיז את הרגליים מבלי לקום ואז לפחות אני לא מגיעה עם רגלי פיל-נפוחות, שבקושי נכנסות לנעליים בירידה מהמטוס.

הטיסה האחרונה שלי הייתה בקונקשנים מזעזעים. לא כי רציתי לחסוך, פשוט לא היו טיסות ישירות מתאימות במועדים שרציתי.

בניו יורק הייתי צריכה לקחת את המזוודות  כדי להעביר את הכבודה במכס לפני טיסת ההמשך לסן פרנסיסקו. טירטור מיותר אחרי 11 שעות טיסה ולפני עוד 6 שעות טיסה.

העברתי…

ועכשיו ,טובת לב אני צועדת לעבר שער העלייה למטוס לטיסה הבאה ותוך כדי הליכה משוחחת בנייד עם בתי שגרה בניו יורק.

בדרך אני נכנסת לשירותים ושוב מתפעלת מהניקיון והקידמה שאני פוגשת שם.

מגיעה לשער…

מתיישבת ולוקחת את תיק היד שלי להוציא את הנייד…

יש לי עוד שעה לטיסה…אין נייד!!!

אני מרגישה שענן אפור עוטף אותי,מה אני עושה עכשיו?

איך אפשר בלי נייד? הכל אבל הכל שם!

גם הכתובת המדויקת של הבת שלי וכמובן מספרי הטלפון…מי זוכר היום משהו בעל פה? ובגילי?

אהה… וגם כרטיס האשראי שלי מצורף לנייד…ואני בניוארק… לא בשדה דוב…

נטולת אוויר אני מבררת איפה יש דלפק של שירות לקוחות ולא לפני שאני בודקת שוב בשירותים אני צועדת לשם.

לא מרגישה כלום, כבר אין מחשבות, כמו רובוט…אני מגיעה …

בקול רועד אני מסבירה לבחורה בדלפק שנעלם לי הנייד…נפל…הוציאו מהתיק שהיה על הגב…לא יודעת… והיא, שולחת ידה מתחת לדלפק ומראה לי את הנייד שלי!!!

ולא לפני שהיא מאמתת את שמי שמופיע על כרטיס האשראי, היא מוסרת לי את הנייד!

זה לא נס? תגידו אתם!

הביקור היה נהדר, בילוי עם הנכדים, טיולים עם כל המשפחה-הבת, החתן והילדים וטיולים שלי לבדי – ועל זה בפעם אחרת.

ועכשיו החזרה – דרך פרנקפורט.

לא הייתי מוכנה למה שציפה לי.

הייתי צריכה לצעוד כ 2 ק”מ עד שער העליה למטוס! ולא רק צעידה-בדרך צריך גם לקחת רכבת פנימית כדי להגיע לטרמינל המתאים, וכל זאת אחרי 11 שעות טיסה כשיש לי חום ווירוס בטן על כל המשתמע מכך…

סוף טוב הכל טוב,נחתתי בשלום ובשארית כוחותיי הגעתי הביתה!

הביתה לכלב שלי, למיטה שלי, לתוכניות הטלוויזיה שלי

אלא מה? ג’ט לג… הפעם זה היה לא קל! כמעט שבועיים ישנתי

עשיתי כל מה שאני חייבת בחצי קלאץ’

דיברתי או יותר נכון מילמלתי בעיניים עצומות

כל הזמן רציתי רק רציתי לישון… לישון.

זהו. אני אחרי זה

זה שווה? בטח! מחפשת כבר את הטיסה הבאה!

איה בך- שובל

מסטר NLP ודימיון מודרך

מאמנת אישית וזוגית

מגשרת

הירשמו לניוזלטר