שם: עדי אקרמן
גיל: 16
מקום מגורים: פייר לון, ניו ג’רזי
הכי מתגעגעת ל: חברים, משפחה, ים, וייבז, אוכל, הכל

החום, התורים והישראלים

אחרי שנה ושמונה חודשים שגרתי בניו ג’רזי, חזרתי לביקור מולדת. זה היה חודש מטורף!

בהתחלה, ממש לפני שירדתי מהמטוס, הכל הרגיש קטן וצהוב. בניו ג’רזי הכל ירוק, מלא עצים, דשא וצמחים, ממש יער מיושב. ואז נוסעים על כביש שש ומצד ימין חול, צד שמאל חול, ופה ושם איזה שיח קטן. 

הגעתי לבית של סבא וסבתא שלי והכל היה פתאום נראה כ”כ יותר קטן. הבניין בן 14 הקומות שפעם היה נראה ענקי פתאום נראה ממש מיניאטורי. התרגלתי שכשמזמינים באמריקה קפה קטן, זה בגודל של ג׳ריקן. ופתאום, כשהזמנתי קפה בארומה, זה היה בגודל של חצי אגודל. 

איפה הנימוס?

בשבוע הראשון בארץ נסעתי עם סבא וסבתא שלי לאילת לשבוע. בואו נתחיל מזה ששכחתי עד כמה חם באילת. מרוב החום בקושי הצלחתי לצאת מהמלון. ואם בטעות יצאתי לבריכה, הרגשתי שצולים אותי על גחלים רותחים. באמריקה נהוג להחזיק דלתות אחד לשני. בכל מקום! וזה לא משנה כמה ממהרים או כמה לאט לוקח לאנשים להגיע, מחזיקים את הדלת! ואני מהרגלי החזקתי לאיזו סבתא את הדלת. כשהיא הגיעה לדלת היא אמרה: ״יאללה זוזי חמודה! מה נתקעת לי בדרך 🤔😂״. 

אני לתומי שכחתי שהמושג לעמוד בתור לא כ”כ תקף בישראל, ובכל ארוחת בוקר בתור לחביתות ניסיתי לחכות בסבלנות כמו ילדה טובה ירושלים. אנשים כנראה לא הבינו שאני מחכה והחליטו לעקוף אבל אין על ישראלים! זה העם היחיד שתוך דקה וחצי שני אנשים זרים לגמרי יכולים להפוך לחברים הכי טובים. מוזיקה כיפית מתנגנת בכל מקום והרבההה טודו בום. בזמן שהייתי בארץ גם ניתנה לי ההזדמנות להשלים את פערי הסלנג כגון: מה הלוז, ובקללללל. 

אמריקה ענקיתתת! נסעתי פעמיים מניו ג’רזי לג’ורג’יה ברכב, שזה נסיעה של 16 שעות, ובקצב שלי ושל המשפחה שלי יומיים😂. אז פתאום לנסוע מהמרכז לאילת הרגיש ממש בקטנה, או כמו שאומרים בקללללל. 

לסיכום, החוויה בארץ באמת הייתה יוצאת דופן. לראות הכל פתאום בעיניים אחרות ולהבין דברים בצורה שונה. הביקור גרם לי להבין כמה אני השתניתי וכמה התבגרתי. ואני לא יכולה לחכות לביקור הבא.

הירשמו לניוזלטר