שם: דניאל שומר
מקום מגורים: פנמה
הכי מתגעגע ל: ילדיי שנשארו בישראל, החיים התל אביבים, ביקורים בירושלים ואווירת שישי אחה”צ

אז איפה אתם ביום המשפחה?

 

אז איפה אתם ביום המשפחה?

תענו מהר ובלי לחשוב יותר מדי, איך ואיפה אתם חוגגים את יום המשפחה השנה?

 

לא עשיתי משאל או סקר בנושא אבל אני מניח שאם נשאל הורה ממוצע בישראל לגבי יום המשפחה, הוא יענה על הציור שהילד הביא מהגן או על המירוץ בדקה האחרונה להביא לגננת תמונה משפחתית טובה כדי שהילד יקשט ויחזיר הביתה.

למי שעבר את גיל 6, יום המשפחה הוא יום כמו שאר הימים.   

עכשיו דמיינו את יום המשפחה כיום חג וחגיגי הנחגג במעמד של חג לאומי כאשר ההכנות לקראתו מורגשות היטב כבר בימים שלפניו והיום עצמו הוא יום חגיגי שמאחד בני משפחה קרובים ורחוקים בפארקים, מסעדות וכמובן בבית.

בפנמה, כמו בהרבה מדינות בעולם עדיין יום זה נקרא בשמו המקורי “יום האם” ובמדינות רבות קיים גם מקבילו יום האב.

אם אני זוכר נכון, כאשר הוחלט בארץ לשנות את שמו ומשמעותו של יום האם ליום המשפחה (אי שם בשנות ה 90) זה לא ממש הזיז למישהו, אולי בעיקר לגננות שנאלצו לחשוב על נושא חדש לשעת הריכוז.

אבל כאן בפנמה, אני יכול לדמיין הפגנות רחוב והפלת הממשלה באם זו תחליט לשנות ואפילו בפסיק את יום האם כי יום זה כאן הוא יום חשוב מאין כמוהו וממש לא רק עבור ילדי הגן וממש לא עניין שניתן לזלזל בו.

נתחיל מזה שיום האם בפנמה הוא יום חופש, ולכן בשנים הראשונות שלי כאן לא הבנתי מדוע כבר ביום שלפניו אנשים מהצוות ביקשו לצאת מוקדם יותר מהעבודה ולכולם הסבר זהה.

מרביתם גרים במרחק גדול מאמא או סבתא ולכן יוצאים כבר יום קודם כדי להספיק ולשהות במחיצתן את יום האם במלואו.  

בבית הישראלי ציני/פולני בו גדלתי זכורה לי היטב התשובה של אמא בכל פעם שהיינו מדברים על מתנות להורים, “תקנו כבר לכם משהו נחמד, אבא ואני באמת לא צריכים כלום”  אז לבלות יום שלם ביחד?

מציאות שהיא שילוב של חברה שמרנית ומאד מאצ’ואיסטית, אחוזי אבטלה גבוהים מאד בעיקר אצל גברים, עוני רב והיותה של פנמה, מדינת עולם שלישי, בין 10 המדינות המובילות בעולם באי השוויון הכלכלי, הן חלק מהגורמים לכך שאחוז מאד גבוה של נשים נושאות לבדן בגידול הילדים ובמקרים רבים לא רק של ילדיהם שלהן.

עובדת בשנות ה20 המוקדמות שהיא גם אם צעירה חד הורית הוא דבר נפוץ מאד ובמקרים רבים היא וילדיה גם ימשיכו להתגורר אצל הסבתא/סבא בזמן שהיא מסיימת את התואר באוניברסיטה.

היכן הגברים…? אמרנו כבר תרבות מאצ’ואיסטית אז דמיינו לבד. הם יחכו בשקט בפינה ליום האב…

אותה אמא כמו עוד מאות אלפי אמהות שמתעוררת ב 4:30 בבוקר כדי להכין את הילדים לבית הספר (הילדים עצמם יוצאים ב5:00 בבוקר) והיא שתבלה כ 5 או 6 שעות ביום בתחבורה ציבורית בדרך אל ומהעבודה הביתה. לפני נתונים לא רשמיים, כ 7 מתוך 10 ילדים בפנמה גדלים בחסות אם חד הורית, סבתא או דודה ויחס הילדים הוא בהתאם. אומנם זו תרבות פוליטית ועסקית מאד מאצ’ואיסטית ושובניסטית אך אין אחד שיעיז לומר מילה רעה על אמא, הערצה ללא פשרות, ויום האם מוקדש להבעת תודה אמיתית וכנה על המסירות וההקרבה. יום זה הוא הכתרה מחדש של  אם המשפחה כמלכה האם. 

ואם כבר יום המשפחה, עם הזמן הבנתי שכאשר בפנמה מתארים בן משפחה קרוב כמו אח, אחות או אמא, במקרים רבים זהו רק ביטוי קרבה ולמעשה מדובר בבן הדוד, דודה, סבתא או אפילו אמה שכנה שבחרה מיוזמתה לגדל את הילדים של אם אחרת שגרה בסמוך שכן זו לא עומדת במעמסה הכלכלית.

הביטוי משפחה בפנמה משמעותו הושטת עזרה לבן משפחה קרוב או רחוק כמעט ללא הבדל, במיוחד באם ידו של זה אינה משגת.

קצת שונה ממה שאני רגיל בבית הפולני שלי.

סרנדות (ולא נגן אחד, תזמורת…), יציאה משפחתית למסעדה, איחוד משפחתי וכל זה בליווי זרי פרחים ומתנות הן חלק מהמנהגים הנוהגים כאן לכבוד יום האם. ערוצי המדיה השונים יציגו תמונות של ילדים מחובקים בחיק אימותיהם ואפילו מנחי תוכניות בטלויזיה ישלחו ברכה לבבית לכלל אמהות והאם הפרטית בפרט. “אני אוהב אותך כל כך אמא, תודה על אהבתך, על עוצמתך והמתנה שנתת לי והיא ההזדמנות לחיות” זו רק דוגמא אחת מני רבות לסגנון הברכות וביטוי האהבה שעפים ביום הזה בצ’אטים ובמדיות החברתיות וגם פולני קריר כמוני לא יכול להשאר אדיש לכך.

עם הזמן גם למדתי  שקוד ההתנהגות תרבותי מחייב לאחל ברכות חמות לקולגות האמהות  ולפחות בהודעת צ’אט, אבוי ואבוי למי ששוכח. 

גם יום האב קיים כאן ולמרות שניכר הניסיון לתת גם קצת כבוד להוא, עדיין מעמדו של יום האב אינו משתווה ליום האם והוא נחות בעוצמתו בתודעה הציבורית.   

 

יום האם ויום האב בפנמה, יומיים שלמים בהם תשומת הלב של ילדים ומבוגרים היא לאמא ואבא גרמו לכך שגם אצל פולני קריר שכמוני ימים אלה עוברים עם צביטה בלב. אין ספק שזה קשור לגעגועים הבלתי פוסקים לילדיי הגדולים ולבני המשפחה בארץ אך בשני ימים אלה הגעגועים מקבלים חיזוק משמעותי. בשנים הראשונות לא ממש הבנתי ואפילו די ניסיתי להתחמק ממבול האיחולים שהגיעו אליי מכל מכריי שכאן, אבל כיום ביום האב בפנמה אני מוצא עצמי אפילו מצפה לקבל טלפון או צ’אט עם ברכה גם מהארץ. כמובן שהאוירה של שני ימים אלה גורמת לי לחשוב הרבה מאד על הוריי ובמיוחד על אמי שנפטרה לפני מספר שנים ואני מתגעגע אליה מאד.

 בשנים הראשונות שלי כאן כאשר עוד לא ממש הבנתי על מה המהומה וניסיתי להסביר את הרציונאל הישראלי סביב שינוי השם מיום האם ליום המשפחה כמן סוג של סטראטאפ (והסתבכתי יותר שכן הם לא יודעים מה זה…), חידוש מודרני המבטא רעיון של שיוויון ושותפות בחלוקת הנטל המשפחתי וכו…כיום זה מרגיש לי שהסטארטאפ ניישן הזה קצת עלה לנו….

יום המשפחה בפתח, ואני מלא בגעגועים לילדים והמשפחה בארץ, כל יום מחדש.

אני מאחל לכולנו יום משפחה קולני מוחצן ומוקצן, שמח מחבק ומאחד בהמון אהבה.

יום המשפחה | פנמה- Ocean Relocation
הירשמו לניוזלטר