תפריט

שם: עדי אקרמן
גיל: 16
מקום מגורים: פייר לון, ניו ג’רזי
הכי מתגעגעת ל: חברים, משפחה, ים, וייבז, אוכל, הכל

ילדה בת 14 עם מזוודה

לפני שנתיים ארזתי מזוודה ויצאתי למסע. 

לא ידעתי איך הוא יראה ומה צופה העתיד 
אבל ידעתי שזה הולך להיות מאתגר מתמיד. 

ידעתי שאני אצטרך להתמודד עם הרבה מכשולים 
וידעתי שזה השלב בו אני מפסיקה לסלול מסלולים. 

התרגשתי, פחדתי, הייתי שמחה ועצובה בו זמנית. 
ילדה בת 14 עם מזוודה, תיק, אמא, אבא ועמית. 

עליתי על המטוס ובראשי אפס מחשבות. 
ניסיתי לחשוב מה הלאה אבל הראש סירב לענות. 

הגעתי לקצה השני של העולם. יבשת אחרת, אמריקה זה כאן. 

הכל היה נראה לי אותו דבר רק ירוק וגדול יותר. 

לא הבנתי אז שהמסע כבר התחיל. 
זה הרגיש כמו חופשה, חופשה עם תרמיל. 

הגעתי לניו יורק בפעם הראשונה בחיי, וחיוך התפרס על שפתיי. 

האורות, המגדלים האנשים המשונים, הכל היה נראה לי ממש כמו בסרטים. 

אחרי שבועיים של טיולים והרפתקאות נכנסתי לשגרה. 
שגרה שונה ממה שאני מכירה! 

היה לי קצת קשה להבין את המורים 
ולהבין מתי צריך להגיש שיעורים.

להבין על מה הבנות מדברות בארוחת הצהריים 
היה לי קשה, קשה כפליים. 

עכשיו אחרי כמעט שנתיים בארץ החדשה, אני יכולה להגיד בביטחון שעברתי שינוי אדיר. 
רכשתי לעצמי המון ביטחון עצמי, 
למדתי להכיר ולהתחבר לאנשים ששונים ממה שאני. 

הכרתי אנשים מדהימים שעזרו לי בדרך 
ולמדתי להסתדר לבד, בערך. 
למדתי שפה ותרבות חדשה 
למדתי להגיד כל שנייה תודה ובבקשה.

טיילתי המון וראיתי נופים מדהימים 
וצברתי המון חוויות שילוו אותי כל החיים. 

למדתי שצריך ללמוד לתת בשביל לקבל חזרה 
ושזמן ועבודה קשה משיגים את המטרה. 

למדתי שלא הכל בחיים זה תותים 
ושלפעמים אוכלים בדרך גם כמה זבובים. 

יצא לי ללמוד המון על עצמי
ולמדתי שלפעמים זה בסדר להיות מקום שני. 

אז עכשיו אחרי שנתיים בניו ג’רזי, אני יכולה להגיד בביטחון
ישראל היא תמיד מקום ראשון. 

אבל לפעמים, זה בסדר להיות מקום שני. 
אז ניו ג’רזי זה בסדר, אל תקנאי!

הירשמו לניוזלטר