שם: יערה נחמן
גיל: 12
מקום מגורים: דנמרק 
הכי מתגעגעת ל: משפחה, חברים והשפה העברית

הבדלים בין תרבויות

בהתחלה כשהגעתי לדנמרק היה מוזר לראות את כל החגים והתרבות הדנית, ששונה מאוד מהתרבות הישראלית.

פשוט לא הצלחתי להבין את החגים האלה.

על חג המולד שמעתי קצת לפני המעבר לדנמרק, ככה שכבר ידעתי שזו הולכת להיות תקופה קסומה וכשהגענו, התחלתי להכיר מנהגים חדשים שלא ידעתי על חג המולד.

למשל גיליתי שהדנים רוקדים מסביב לעץ בערב ואת המתנות הם מקבלים בערב ה-24 בדצמבר.

אז את חג המולד אימצנו קצת, אבל את החג ששמים בו ציורים של חתולים בתוך חבית ואז מכים בה עם מקל, היה קשה יותר לאמץ…

בשנה שעברה כשהילדים בכיתה צבעו את החביות לא הסכמתי להשתתף, כי זה היה פשוט מוזר. 

למה שאני אצבע חביות שתשימו בהם חתולים שחורים אחר כך? אז מה אם כבר לא שמים חתולים אמיתיים? זה היה קצת מזעזע בפעם הראשונה… אבל לפחות היום שמים רק תמונות וציורים ולא חתולים אמיתיים כמו פעם.

לאט לאט נהיה יותר קל להבין את זה, והשנה כבר כתבתי את השם שלי על החבית.

שתי התרבויות נורא שונות, אבל מבחינת זמנים הן נורא דומות. 

לדוגמא כשבישראל חוגגים חנוכה, בדנמרק חוגגים כריסטמס. גם לגבי פורים אפשר לומר את זה, כשבארץ חוגגים פורים, פה יש חג אחר שמתחפשים בו וגם פסח ופסחא. 

ככה שלא נתתי לעצמי לקנא יותר מדי בחברות שלי מהארץ.

כשרק הגעתי לבית הספר הראשון שלי בדנמרק, הילדים קיבלו אותי בהרבה שמחה ושאלות. אני חושבת שזה פשוט היה לי יותר מדי. 

הרגשתי שהם רוצים להיות חברים שלי רק בגלל איך שאני נראית. היה להם כל כך מוזר, כי אני והאחים שלי היינו הילדים הבינלאומיים היחידים בבית ספר הזה. 

הם שאלו המון שאלות על איך אומרים דברים בעברית, ותוך כמה שבועות היו ילדות שהסתובבו בבית ספר וקראו לילדים אחרים “תפוח אדמה”. הם כן ניסו ללמד אותי לומר דברים בדנית, אבל כשהם שאלו אותי “את יכולה להגיד…”, אז פשוט אמרתי לא או כן, למרות שכן הבנתי למה הן מתכוונות.

בבית ספר שאני נמצאת בו עכשיו פחות מרגישים את השוני, כי כל ילד או ילדה חוגגים חגים אחרים. 

בכיתה שלי, לדוגמה, יש רק שלושה ילדים דנים וכל השאר בין לאומיים. ככה שמסתובבות המון תרבויות בכיתה. 

אני חלק מחבורה שכוללת גם ילדה סורית, פיליפינית וצ’כית. וחוץ מזה בכיתה שלי יש לי עוד שתי חברות מסוריה ועוד אחת מגרינלנד.

לא בדיוק שואלים אותי על התרבות שאני מגיעה ממנה ואני לא בדיוק שואלת אותן, כי אני לא יודעת אם הן רוצות לדבר על זה. 

זה מאוד נחמד לחשוב על זה שאני וחברה שלי שמגיעות ממדינות אויבות – חברות.

לשתיים מהחברות הסוריות שלי לא היה משנה כשאמרתי שאני מישראל. אני לא באמת חושבת שהן הבינו, אבל אחר כך כשסיפרתי לילדה אחרת שמגיעה מאותו מקום שאני מישראל, היא חייכה אליי ואמרה לי שהיא חשבה שאני מעיראק. 

כנראה ראתה עליי את השורשים העיראקיים מסבא רבא וסבתא רבתא שלי 🙂

חביות לצביעה

אני מחבבת את מה שנקרא כאן hygge. 

זו מילה שמתארת משהו שהוא נחמד, מקסים, צ’יל, מרגיע. אין לזה ממש מילה בעברית או באנגלית.

 אני אוהבת כאן את החדרים, הבתים וגם החדר שאני לומדת בו דנית. 

כולו עשוי מעץ, התקרה כולה מעץ ויש אווירה חמימה ונעימה בחדר בזכות זה. 

לזה בדיוק קוראים hygge.

בישראל אולי אין hygge, אבל אנשים הרבה יותר ישירים, הם לא ביישנים ולא מפחדים לשאול דברים. 

אני קצת מתגעגעת לזה.

 

 

<<לפוסט הקודם של יערה

 

הירשמו לניוזלטר