שם: עדי אקרמן
גיל: 16
מקום מגורים: פייר לון, ניו ג’רזי
הכי מתגעגעת ל: חברים, משפחה, ים, וייבז, אוכל, הכל

"זה הרגיש לי כמו סתם עוד חופשה"

היום, בדיוק לפני שנתיים, נופפתי לשלום לסבים ולסבתות, לדודה והדוד, לבן דוד של אמא ושלי ושל אבא, לחברות של אמא ובקיצור – אתם יכולים לדמיין את המבטים שקיבלנו בשדה 🙂 

אז איפה הייתי..? אה כן, ואז עברנו את הבדיק(ות)ה הביטחונית בנתב”ג כשדמעות מילאו את עיניי. לא בדיוק הבנתי לאן אני נוסעת וזה הרגיש כמו עוד סתם חופשה. הטיסה הייתה 12 שעות (שנים) ואז סוף סוף נחתנו. זה היה ב-2 בדצמבר 2015, חמש בבוקר וקור סנאים בחוץ (סטגידיש, יעני סנאים זה החתולים (כלבים) החדש בארה”ב). בשדה חיכה לנו מישהו שלקח אותנו ל-Jersey city – ״העיר הגדולה״ של ניו ג’רזי. שם חייתי חודש וחצי מדהימים בבניין בן 36 קומות על שפת ה-Hudson river שמפריד בין מנהטן לג׳רזי סיטי והנוף עוצר נשימה. 

"בלבלה אחת גדולה"

בפעם הראשונה שנסעתי לניו יורק (הערב השני) הייתי כל כך מבולבלת מכמות האנשים והאורות והרעש וכל הכאוס המטורף (מתרגלים). החודשיים הראשונים הרגישו כמו חופשה, ועדיין לא נקלט לי שזה חיים אחרים. הרגשתי כאילו עוד מעט חוזרים הביתה. הסופר הראשון שאמא שלי ואני הלכנו אליו היה Costco, שלמי שלא מכיר, זה סופר שהכל נמכר בו במידות אמריקאיות. משמע – אספקה לכל החיים! החנות נראית כמו מפעל עם מלא ארגזים ומדפים סופר גבוהים, והעגלות בגודל של דירה בתל אביב. 

אחרי שבועיים נרשמתי לבית ספר והשנה הראשונה (חצי שנה) הייתה בלבלה אחת גדולה. לא הבנתי מה המורים רצו מחיי, ובהפסקת הצהריים ישבתי עם קבוצת בנות ששאלו אותי כל מיני שאלות ולא הבנתי מה הן אומרות אז פשוט הנהנתי וחייכתי 🤷🏻‍♀😁. החודשים הראשונים בבית ספר היו מייאשים, בגלל חוסר היכולת להבין מה הולך בבית הספר. וזה לא רק השפה, זה הכל. ההתנהלות, ההווי, החברה, הכל! 

אבל עם הזמן התחלתי לקלוט את האנגלית ולהבין את ההתנהלות ואיך הדברים עובדים. ככל שהזמן עבר נהייה יותר קל. 

רק תלמדו את שלוש המלים הבאות

היום אני הולכת ברחבי בית ספר בתחושת סיפוק, שאני לא מרגישה חייזר, ואני מכירה הרבה אנשים. למדתי להתאים את עצמי להתנהגות האמריקאית, שזה יותר פשוט ממה שזה נשמע. רק צריך לזכור את שלושת המילים להלן Omg, Like and Literally וממש להתלהב מהכללל😅😂. 

יצא לי לטייל המון בשנתיים האחרונות. הייתי בבוסטון, בפילדלפיה, באטלנטה, בפנסילבניה, בקליפורניה, בקנדה ובמפלי הניאגרה, בניו יורק מן הסתם, בפלורידה ובבהאמה. וזה מאוד יפה בעיניי לראות איך שלמרות שכל המקומות האלה נמצאים באותה מדינה, הם כל כך שונים ומיוחדים בפני עצמם. 

לכל ״סטייט״ יש מבטא משל עצמה, תרבות משל עצמה, אוכל פופולרי שונה, אדריכלות שונה וכו’ אבל הדבר היחיד שלא משתנה זה איך שהפרברים נראים😂. מאוד מקורי! רחוב עם בתים פרטיים משני צדדים והמוןןןןוןןו סנאייייים ,כפרה עליהם. 

ראיון עצמי נוקב


ועכשיו , הזמן לקצת קרינג׳. אז הנה ראיון לעצמי: 

את לא מתגעגעת לארץ? 

שאלה שאני נשאלת על בסיס יומיומי. ברוווור שאני מתגעגעת!!! איך אפשר שלא להתגעגע הביתה. אין כמו ישראל! בתקופה הראשונה הייתי בוכה לפעמים מרוב געגועים וגם היום. ואין בזה שום דבר רע כי להתגעגע זה טוב, וזה רק מחזק. 

ממה הכי נהנית? 

להכיר אנשים חדשים, לטייל, לראות מקומות חדשים, לטעום מאכלים חדשים, סנאים! 

מה היתרונות שיצאו לך מהמעבר? 

ללמוד אנגלית, ללמוד על ההיסטוריה האמריקאית (זה הרבה יותר מעניין ממה שזה נשמע. הרבה פילוסופיה), ללמוד על עצמי ובכללי – זה ביגר אותי ממש. למדתי להתמודד בכוחות עצמי. 

מה החסרונות? 

התפספסה לי חווית התיכון הישראלית. פספסתי את טקס קבלת תעודת הזהות, פספסתי טיולים שנתיים, ותמיד רציתי להתנדב במד”א אז גם זה טיפה התפספס. לא יצא לי לראות את המשפחה כל כך ויש לי מחסור שווארמה בגוף. 

שיעור לחיים? 

תמיד להסתכל על הצד החיובי לנסות ליהנות מהרגע. 

אם הייתה לך את ההזדמנות לעבור את זה שוב, היית הולכת על זה? 

בהחלט, גם מאה פעם! אחלה חוויוש. 

ואיפה את רואה את עצמך בעתיד? 

אוקיי, זה כבר יותר מדי 😹😁 

לסיכום, השנתיים האלה עברו סופר מהר, אבל עם כל זאת, יצא לי לחוות כל כך הרבה דברים. אין בי שום טיפת חרטה ואני מודה להורים שלי על ההזדמנות. 


תודה שהקדשתם את זמנכם לקרוא את מגילת האסתר שלי ❤❤

הירשמו לניוזלטר