שם: יערה ברקר
גיל: 31
מקום מגורים: פרת’, אוסטרליה
הכי מתגעגעת ל: משפחה היקרה שלי ולגלגל”צ

להפוך לאמא רחוק מאמא - פרק א'

לפני שעברנו לאוסטרליה, אני זוכרת את עצמי אומרת לאור: “אתה יודע שמעבר לאוסטרליה יעכב את נושא הילדים? מדינה זרה, רחוק מאמא שלי… לא יודעת אם אני מסוגלת”. אחרי ארבעה חודשים באוסטרליה, אני בהריון.

אמא יקרה לי

אני קשורה לאמא שלי מאוד. באיזשהו גיל הבנתי שלא בכל בית זה ככה. אמא שלי היא הבנאדם הראשון לשתף, היא אשת הסוד שלי, היא מפרגנת לי ותומכת בי בכל החלטה. גם בהחלטה לעבור לאוסטרליה היא תמכה בי, למרות שזה סופר קשה לה ואני שומעת את זה בקול שלה. 

כשטסתי להודו לכמה חודשים מתתי מגעגועים. טיילתי עם חברה שאמא שלה תכננה להגיע לפגוש אותה בטיול. שלחתי הודעה לאמא (אז לא היה אייפון, וואטסאפ ותקשורת אין סופית בטיול), “אמא של דניאל מגיעה לפה בפסח, אולי תבואי גם?”. אחרי כמה ימים שאלתי אותה “נו, חשבת על זה?”. היא ענתה: “כבר קניתי כרטיס”. זה עד כמה אמא שלי אלופה. השבועיים איתה בהודו היו השבועים הכי כיפיים בטיול שלי. היא כנראה מה שהיה חסר לי כדי להפוך את המסע מטוב למושלם. היא הכל בשבילי.  

להפוך לאמא רחוק מאמא: פרק א'
דרמסלה, הודו

כל ההקדמה הזו היא רק כדי שתבינו, שלהתרחק מאמא זה לא היה קל. אור אומר שרק כשעברתי לאוסטרליה קרענו את חבל הטבור. 

זקוקה לחברות אימהות

בשלושת החודשים הראשונים שמרנו את הסוד הקטן לעצמנו, אבל זכור לי טוב ערב אחד שיצאנו למסעדה כמה בנות להכיר בחורה חדשה שהגיעה לעיר ועשינו לה ארוחת וולקאם. היינו שש בנות ישראליות, מתוכן אמא אחת. שיחת ההריון והלידה עלתה. “אוי, לידה זה דבר נוראי”, “הכי מפחיד אותי זו הלידה עצמה”,”יואו והגוף לא חוזר לעצמו…”, “אין לי מושג איך אני אעבור את זה”, “לא אני עדיין לא מוכנה…”… ואני מנסה לומר לאחת מהן, מממ, למה לא? את אחרי תואר ויש לך עבודה מסודרת. מה שהבנתי באותו ערב זה שאני צריכה חברות אימהות… ולא בטוחה אם חברות שלי זה הכיוון. 

טסתי לישראל לביקור של חודש. סיפרתי לחברות בישראל ובאוסטרליה. כשחזרתי (בתחילת חמישי), אנה, אחת החברות סיפרה שהיא גם בהריון. זה היה שוק כי הרגשתי שהן לא בכיוון. מאותו רגע זה הרגיש כמו בייבי בום סביבי, מאותה חבורה, שלוש הפכו לאימהות עוד באותה שנה ומי שהייתה כבר אמא נכנסה להריון שני. 

בתקופה הזו הכרנו אימהות ישראליות נוספות עם ילדים, בערך באותם גילאים, וזה הקל בטירוף על התהליך. חברה אחת שלחה לי רשימה של מה כדאי לקחת לחדר הלידה ומה להכין לתינוק לפני, היא באה איתי לחנות תינוקות וקיבלתי ממנה תדרוך שלם על צרכנות. 

תמיד כשהתלבטתי, שאלתי אותה האם זה רצוי, האם זה מיותר ומה כדאי שיביאו לי מישראל. חברה אחרת הביאה לי ספר על לידה טבעית ודיברה איתה על החוויות שלה מההריון והלידה. מכל כיוון היה לי עם מי לדבר ולשתף בתהליך הזה. מסתבר שהעניין הזה של לידה וילדים מאוד מקרב. לא האמנתי איך תוך שנה במקום שהיה לי כל כך זר, ארגיש מוקפת בחום ואהבה לאורך התהליך. 

baby shower
baby shower

בייבי אקספו

שמענו שיש בייבי אקספו בעיר והחלטנו ללכת לראות במה מדובר. לא ידענו מה אחנו רוצים או צריכים, פשוט הלכנו. חטפנו חום, שוק! המוווון דברים לתינוקות, מוצרים שלא ידענו על קיומם. “מה זה…? רגע למה זה?” “מה עושים עם זה?”. 

החל ממוצרים לנוחות האישה ההריונית ועד כל המוצרים האפשריים לתינוק. רציתי לקנות אבל באמת לא ידעתי מה בדיוק, מה באמת נחוץ ומה מיותר. כמובן שכששאלתי את אור מה הוא חושב שצריך לקנות – כלום! אור היה בהלם גמור. קודם כל מכמות הנשים – הבאתי אותו למקום עם ריכוז מאוד גבוה של נשים: צעירות, מבוגרות, מניקות ללא כיסוי, כמעט ולא נראו שם גברים. שנית, מכמות השטויות שמנסים למכור להורים. רוב הנשים שם באו עם אמא שלהן או חברה טובה ואני לקחתי את אור. כנראה שזה עוד סימן לכך שאנחנו מהגרים. אין לנו משפחה שם ומה שבנות עשו עם האימהות שלהן, אני עשיתי עם אור. 

הלכנו לעשות הפסקה. אור השאיר אותי כמה דקות לבד והלך להביא לנו אוכל ואני שמרתי מקום. אור חזר ומצא אותי בוכה. “מה קרה?” הוא שאל. “זה דברים שאני צריכה לעשות עם אמא… אני רוצה לעבור את התהליך הזה ליד אמא שלי…”.

חזרנו הביתה ודיברתי עם אמא. איזה מזל שהיא ענתה כמעט כמו אור. “את לא צריכה כלום, רק קצת חיתולים ובגדים להתחלה ואני קונה לכם עגלה כשאני מגיעה, תלכי לראות עגלות”.

לאורך הדרך

ההריון בשנה הראשונה של ההגירה הפך את המצב למבלבל יותר. לא יכולתי ללכת לראיון עבודה כשיש לי בטן. עבדתי כמורה מחליפה בבית הספר היהודי אבל רציתי עבודה קבועה יותר. תסכל אותי המצב, שאני לרוב בבית כבר לפני ההריון ומן הסתם אחרי ההריון אהיה בבית. זה כאילו להתחיל את חופשת הלידה מוקדם מדי. 

החברה הכי טובה שלי בארץ הייתה בהריון גם, היינו בהבדל של כמה ימים בתאריך המשוער.כמובן שאכזב אותי להיות כל כך רחוקה כשהיינו יכולות לחוות את התהליך הזה ביחד. כל הזמן השוונו דברים והתברר שבארץ עושים הרבה יותר בדיקות. בהתחלה זה הלחיץ אותי, אולי משהו לא טוב ברפואה פה? למה לא עושים עוד אולטרה סאונד או הערכת משקל? אבל הבנתי שאין סוף לדאגות ופשוט זרמתי עם מערכת הבריאות פה. 

באופן כללי הליווי הרפואי האוסטרלי מעולה. תחילה הליווי הוא של רופא המשפחה ומשבוע 20 בערך, נפגשים בבית חולים עם אחות מיילדת לפגישת מעקב. היא שואלת, בודקת וגם אני יכולה להעלות דברים שמטרידים אותי. מטעם בית החולים יש גם סנדת הנקה, סדנת הכנה ללידה לשני ההורים, שיעורי ספורט פעם בשבוע ללידה וגם לאחר הלידה, שניתן לבוא עם התינוק. כל אלו דברים שכל יולדת שהיא תושבת קבע זכאית להם. 

לפעמים הפגישות עם המיילדת לא היו קלות. לא תמיד הבנתי את האנגלית שלהן, אם זה המבטא הכבד או איזשהו מושג רפואי שלא הכרתי. חוץ מזה שברגע שהן שומעות שבעלי עובד במכרות (working away) ושאין לי משפחה פה, הן שמות אותי ברמת סיכון גבוהה לדיכאון אחרי לידה. אני זוכרת שבאחת הפגישות אמרתי שאני לא מצליחה לישון. זה הטריף אותי, רציתי פתרון פיזיולוגי, כרית או כדורים. אבל היא אמרה לי, “את בטח לא נרדמת בגלל מחשבות”. התבקשתי למלא שאלון שמנסה לבדוק את הרווחה הנפשית של היולדת אבל התחושה היתה שמנסים להדביק לי דיכאון. 

חישובים ושיקולים

מגיע לאור שבוע חופש מהעבודה ללידה, והוא עובד שבוע-שבוע. אז אם הוא לוקח חופשה של שבוע, הוא בבית לשלושה שבועות. תכננו שהוא לוקח חופש בדיוק בתאריך המשוער וכך הוא יהיה בבית קצת לפני וקצת אחרי. אני זוכרת את החששות של חודש לפני. פחדתי שמשהו יקרה כשאני לבד בבית. אור במרחק טיסה ואין משם טיסות כל הזמן. זה שוב הרגעים שאת מרגישה לגמרי לבד. יש לי חברות מדהימות אבל אף אחת שיכולתי לדמיין אותה מחזיקה לי את היד בלידה. בסוף אור לקח חופשת מחלה והיה איתי בבית כבר שלושה שבועות לפני התאריך המשוער. 

שבוע 39
שבוע 39

אמא יכלה לקחת חופש לחודש. אז מתי כדאי לה להגיע? רציתי שתהיה בלידה, זה היה לי מאוד חשוב ורצינו לבלות יחד כמה שיותר זמן אחרי הלידה, שתוכל לעזור לי ברגעים הראשונים. אבל אם אני יולדת לפני? ואם אני יולדת אחרי? בלגן. החלטנו לקחת הימור שאלד אחרי התאריך, והיא תכננה לנחות שלושה ימים אחרי התאריך המשוער. 

התאריך מתקרב, אני מתחילה להרגיש כאבים מדי פעם, אבל רק צירים מדומים. “אמא, אני פוחדת ללדת לפני שאת באה. מה נעשה? אולי תקדימי?”. כבר לא היה זמן להקדים, זו טיסה של יומיים פלוס מינוס, תלוי בקונקשיין. בחמישי בערב סידרנו לה את חדר האורחים, קנינו פרחים והכנו שלט מקסים. 

All rights reserved © Ocean Group 2018