תפריט

שם: הילה פריאל
גיל: 39

מקצוע: מאיירת
מקום מגורים: דנדס, קנדה
הכי מתגעגעת ל: האנשים שם בבית שהופכים את המילה בית לעמוקה ומלאת משמעות

sorry

כמה המילה הזו הפכה מלאת משמעות פה בקנדה

בעצם, כשאני חושבת על זה – היא איבדה מהמשמעות שלה והפכה נטולת כוח – היות שמשתמשים בה פה ללא הפסקה, גם כשלא צריך.

אני נתקעתי בך עם העגלה- על מה אתה מבקש סליחה?!

הקנדים כל כך שחקו את המילה הנפלאה הזו בשימוש יתר עד שכשאני שומעת סליחה אני באופן אוטומטי מתרגזת (כל יום)

עבורי, המילה הזו צריכה להיות מלאת משמעות וכוונה,

היא צריכה להיות כנה ומעומק הלב,

היא דורשת להרגיש את העומד מולי,

ולהבין שפגעתי בו- בכוונה או בטעות

כשאני מבקשת סליחה, המילה הזו שמה אותי בעמדת פגיעות

כי אני מניחה את הלב שלי בחוץ

ואומרת בקול רם:  “טעיתי”,

ויש סיכוי של חמישים אחוז שהעומד מולי לא יקבל את הסליחה שלי .

זו מילה חזקה. צריך להשתמש בה כשצריך באמת

ולא לשחוק אותה סתם.

 

בארץ, יום כיפור הוא “אין יור פייס” – אי אפשר לחמוק ממנו. זו יממה שבה הכל שונה: האוויר , הסאונד , הקצב.

אתה מוכרח להתעמת עם האמת ועם הכוח שהיום הזה מביא איתו.

בקנדה, היום הזה מורגש אצלי דרך המסגרות של הילדים;

אבל ברגע שיום הלימודים מסתיים- לא ניתן להבדיל בין היום המיוחד הזה ליום חול

ואני חייבת להודות, שזה מוזר לי.

לא טוב או רע – פשוט מוזר ואמביוולנטי

שילוב של געגוע אל מול הקלה.

שימחה על הנגיעה העדינה בחג הזה מהמסגרת של הילדים – ללא חובה אמיתית להתמסר לחלוטין אלא הזדמנות להביט מרחוק על הכל.

 

אני לא צמה.

לא, אני לא טלית שכולה תכלת – רחוק מזה

מי כמוני היה רוצה מכונה שתמחק את כל הדברים הרעים שעשיתי או חשבתי – אבל אין.

אני אנושית ומלאה בפגמים אינסייד אאוט

אני עובדת על עצמי ומנסה לשנות את מה שאני יכולה

זו עבודה מתמדת ויומיומית ואני לא צריכה יום מסויים בלוח השנה שיזכיר לי להתבונן עלי ומולי.

 

אני עוד טרייה בנוגע לחגים בניכר

המחשבות בעניין עוד לא מגובשות

התחושות עוד לא ברורות.

אבל בינתיים אני נהנית מההתבוננות, מהחיפוש ומהשאלות שעולות.

אני מנסה לשבור את הדיסטנס ולנסות להכיר את החגים בצורה שנעימה ונוחה לי.

בראש השנה קיבלנו המון הזמנות מחברים וקרובים פה בקנדה,

לבסוף ביקור משפחתי ראשון ומשמח הכריע את הכף וחגגנו יחד בבית:

עם ג’ט לג של האורחים, המון בירה, תפוח בדבש ופיג’מות ישבנו יחד לשולחן.

בירכנו זה את זה ושיתפנו בדברים משמחים שקרו ואיחולים שנרצה שיקרו.

תמיד ייחלתי לעצמי (בין היתר)

להיות נאמנה ללב שלי, לרצונות ולהחלטות שלי

זה קצת מאתגר היות שהעולם שלי מורכב מעוד אנשים מלבדי

ודווקא פה בקצה השני של העולם

יש (אצלי בכל אופן) תחושה אחרת,

תחושה של אוויר

תחושה של בחירה.

הירשמו לניוזלטר