שם: עדן זורניצר
גיל: 21
מקום מגורים: פריז, צרפת
הכי מתגעגעת ל: אוויר תל אביבי ולמשפחה
במהלך שירותי הצבאי הבנתי שאת לימודיי אני רוצה לעשות בחו״ל. תחילה השיקול היה בארה״ב, אך מהר מאד התברר לי ששכר הלימוד בארץ הפלאות עולה על גדר הדמיון וההתמקדות נעה אל עבר אירופה. מאותו רגע ואילך לא היו יותר מדי לבטים, את פריז הכרתי מטיול בת המצווה והקסם שלה נחרט בליבי עוד מאז. למרבה המזל, מצאתי אוניברסיטה שלא מחייבת את ידיעת השפה הצרפתית ומספקת תואר בתחום בו חשקתי. ולכן, לפני שמונה חודשים התחלתי את דרכי החדשה בפריז. התחושה שהכי מפתיעה אותי מאותו היום שנחתי בעיר האורות היא שאופוריית ההגעה לא דעכה לרגע, עקב כך הסתבר לי שאני נמצאת במקום הנכון.
עם כל זאת, צרפת מחזיקה במומחיות חסרת תקדים הנקראת ביורוקרטיה – התעסקות שכולנו מכירים בלית ברירה. אך כאן, בממלכת הקרואסונים, אין ספק שהמושג (שאגב, מקורו במילה הצרפתית bureau – ״משרד״) קיבל משמעות הרבה יותר ניכרת, במיוחד בשבילנו חסרי האזרחות האירופאית.


לא קשה להסיק מעובדה זו שההתחלה וההתאקלמות בפריז לא פשוטות בלשון המעטה. הכל התחיל עוד מהארץ, לפני המעבר הממשי. כמות הדרישות והניירת כדי לקבל ויזת סטודנט (וייתכן שוויזות נוספות) היא לא בשביל מקלי הראש שבינינו. הוכרחתי לתת ראיות וסימוכין אין סופיים בכדי להוכיח את המחויבות שלי לקראת השנה העוקבת (כולל תעודת לידה מתורגמת לצרפתית). את אותו תהליך יש לעבור בכל פעם שמייחלים לחדש את הוויזה. ואם תעודת הלידה לא מתורגמת ע״י מתרגם מוסמך ומוכר ע״י בית המשפט הצרפתי, לא ניתן לבצע זאת. כך הולכים להם עוד 70 יורו בשביל לעשות את אותו הדבר שנעשה כבר מהארץ.
מעתיקה את עצמי לצרפת
לאחר שעברתי את השלב הזה, החל תהליך ההסתגלות בפריז. וכך המשיכה לה הביורוקרטיה. בחודשיים-שלושה הראשונים התחושה הייתה שאני מעתיקה את עצמי לארץ אחרת (בשורה התחתונה זו הייתה המציאות). ובכן, אילו צעדים נדרשים מאיתנו בשביל לעבור את שלב ההעתקה בשלום? נתחיל מפתיחת חשבון בנק. פשוט. או שלא כל כך. פתיחת החשבון עצמה עברה ללא קושי משמעותי. למזלי, היועצת שקיבלתי דיברה אנגלית (כשרוב עובדי הבנק תקשרו רק בצרפתית) והיא הבטיחה לי שאת כרטיס האשראי אקבל בדואר בשבוע הקרוב, מה שמהר מאד הבנתי שלא יקרה.
הסיטואציה הייתה שהפקדתי את רוב כספי בבנק והשארתי כמות קטנה יחסית בארנק בשביל הימים הקרובים. את כרטיס האשראי קיבלתי לאחר יותר משלושה שבועות משמע, בכל פעם שהייתי צריכה להוציא כסף, נאצלתי לעשות את הדרך עד סניף הבנק ולמשוכו (אילוץ שלא הזיק לפעילותי הפיזית, אך לשקטי הנפשי…).
מסקנה: הכל פה לוקח ז מ ן. כאן, סבלנות היא מילת המפתח במסגרת הליכים ביורוקרטיים. אם להיות כנה, ברגע שמכירים בעובדה זו מראש, המחשבה על כך מפסיקה לקבל קונוטציה של עול, אך גם לזה צריך להתרגל.
חידת הסלולר הצרפתי
השלב הבא היה לפתוח חשבון פלאפון צרפתי, וזה עסק טריקי. כולנו שומעים על החבילות החדשניות והמשופרות שחברות הסלולר מציעות כל שני וחמישי. הנחות ועוד הנחות, יותר משתלם פחות משתלם, כל העניין גם ככה גורם לראש שלי לעשות שמיניות באוויר. ועכשיו, תדמיינו את הכל בצרפתית (אם אתם לא דוברים, כמובן). מפתיחת חשבון סלולר, זו הפכה לחידה מתסכלת. כל פיסת אינפורמציה שליקטתי באינטרנט הייתה בצרפתית, ובסניף של אורנג׳, למרבה ההפתעה, אף אחד לא דיבר אנגלית. אף על פי המידע שהשגתי, נכשלתי לעשות את ההשוואה בין חברות הסלולר.
מזל שיש את מי לשאול, לא כן? אז לא בדיוק. כל אחד המליץ על חברה שונה והחידה הפכה ממתסכלת לחשוכת פתרון. בסופו של דבר, עם קצת תעוזה החלטתי לדפוק על דלתו של שכני החדש, פייר, וכמלאך היורד מגן-עדן גאל את ייסוריי וסייע לי להמיר את מספרי מישראלי לצרפתי ללא שום בעיה. הטוויסט בעלילה חל כשהחברה דרשה את פרטי כרטיס האשראי שלי, ש.. רגע, עוד לא קיבלתי. אז פייר, פעם שנייה באותה חצי שעה, פתר גם את בעיה זו. כרטיס הסים היה מיועד להגיע כשבוע מיום התשלום, אך הפעם, הכנתי את עצמי מראש לשבועיים-שלושה ונפשי נותרה שקטה.
הדירות בפריז – במיוחד לליליפוטים
החתימה על חוזה חשבון החשמל לא הייתה מורכבת, מאחר וקיבלתי עזרה מהדייר הקודם ששהה בדירה. מה שכן היה מורכב, זה להבין איך ומתי חברת החשמל מחייבת אותי ותאמינו או לא, פתרתי את סוגיה זו רק לפני זמן מה. בדיעבד הסתבר לי שאני משלמת את החשבון אחת לחודשיים, ולא אחת לחודש. הניסיון להבין מדוע הדברים עובדים בצורה כזו עלה לי בשיחת טלפון חסרת-תקווה עם נציגת שירות של חברת החשמל אשר רמתה באנגלית השתוותה לרמתי בצרפתית באותה תקופה, וכך תכלית השיחה הלכה לאבדון. נוסף על כך, אותו דייר שעזר לי עם החוזה המליץ לי לשלם את חשבון החשמל דרך האפליקציה של החברה, שגם היא כולה הייתה בצרפתית ולכן ויתרתי על הרעיון. האלטרנטיבה הייתה לבצע את התשלום דרך מכתבים. כן, מכתבים. עם בולים. את הפעם האחרונה ששלחתי מכתב לא זכרתי. אך מסתבר שזהו אופן אינטראקטיבי פופולרי למדי בפריז. מי אמר שהעולם התקדם? (מודה שקצת נדלקתי על זה).


בנוסף לביורוקרטיה המתמשכת, הכניסה לדירה השאירה אותי ואת אבי שהגיע איתי המומים. ראשית, לא פשוט להתרגל לחלל כה קטן. 15 מטרים מרובעים, בתוכם ניתן להפוך את החביתה על המחבת הישר מהמקלחת. אמנם דירתי נחשבת כדירת סטודיו צנועה, אך לאחר מספר ביקורים אצל חברים, אני יכולה להעיד שרוב רובם של החללים בפריז מותאמים אישית לגמדים מארץ ליליפוט.
שנית, את הדירה קיבלתי יחסית ריקה, עם מיטה וארון בלבד. יש משהו מעט צובט בלהיכנס אל חלל ריק. אולם זה בסך הכל היה חלק מתהליך ההסתגלות ובאיזשהו מקום גם תירוץ להתנסות בעיצוב פנים. בשבוע הראשון אבי ואני קנינו רהיטים באיקאה והדירה החלה לקבל צורה ותחושה ״קוזית״. עם הזמן, הוספתי עוד ועוד חפצים ומציאות לטריטוריה הקומפקטית שלי ונכון להיום, כל מי שנכנס אליה מרגיש בבית.
זה מאחורי
הרשו לי לומר שהרגעים הראשונים והלא מזמינים של הרילוקיישן לא משתווים בשום אופן למה שיש לעיר מדהימה זו להציע. אוכל להתעסק בהליכים ביורוקרטיים עד מחר, כל עוד הם קורים בפריז.
בימים אלה אני מרשה לעצמי להודות שהתהליך המתיש מאחורי, הרהיטים בדירתי נמצאים במקומם וכך גם ענייני הביורוקרטיה, ולא נותר דבר אלא להישען על אדן חלון ביתי ולנשוף אנחת רווחה על רקע שעת הדמדומים המרפה של עיר האורות ולהאזין למנגינת כלי המטבח של ז׳וספין מהדירה התחתונה בעודה מכינה תבשיל רטטוי מנחם.