שם: שקד גיל
גיל: 41
מקום מגורים: ברלין
הכי מתגעגעת ל: לקוטג’ ולבמבה
המעבר הזה הוא האתגר הכי גדול שלקחתי על עצמי. כ-מ-ה עבודה – זה לא יתואר.
זה מתחיל ברמה הבסיסית ביותר: למצוא עבודה ודירה – שתי משימות ענק!
אני צריכה להחליט
מוכרים את הבית או משכירים? מוכרים את כל הציוד וקונים שם הכל? לוקחים הכל? לוקחים חלק? האם זו רק החלטה כספית או גם רגשית? יהיה לילדות (וגם לנו) יותר קל במקום החדש עם המיטות שלנו והספות שלנו המוכרות?
אני צריכה להכין רשימות
יש אנשים שכבר שיתפו בעבר קבצי אקסל עם רשימות רלוונטיות להם. יש המון לוגיסטיקה ואין טעם לנסות לזכור. אין סיכוי לזכור הכל. גם עם הרשימות בטח נגלה ששכחנו דברים ובינינו, צריך גם רשימה שתזכיר לך להסתכל על כל הרשימות שעשית.
כל מיני אנשים מהגרים מכל מיני סיבות. יש יחידים ויש משפחות, יש שמהגרים מטעם העבודה/המדינה ויש שמהגרים מטעם עצמם. אנחנו משפחה שמהגרת מטעם עצמה ולכן כל הסידורים עלינו. לפעמים מקום העבודה עוזר באופן חלקי בתחום הביורוקרטי: מישהו שמסייע ברישומים השונים, בניהול שיחות בגרמנית כשצריך, וכנראה גם במציאת גנים כשנגיע.
אצלנו למזלנו זה המצב.
יש גם אנשים בצד השני, ישראלים לשעבר שנותנים שירותים של סיורים מודרכים בעיר – לא למטיילים, אלא למהגרים פוטנציאלים. הם גם מסייעים בתשלום בייעוץ ובהכוונה בסבך הביורוקרטי.
מתחילים לעבוד
ברגע שאביב מצא עבודה, התחלנו לעבוד על שאר הנושאים.
בחיפוש הדירה, ידענו שלא נוכל להתקדם ממשית מישראל, אבל התחלנו בהכנות. זה התחיל בחיפושים באתרים תואמי “יד 2”, המשיך בהגדרה של תקציב, שהשתנה כמה פעמים בדרך תוך שלמדנו את עולם המושגים. לדוגמה:
• שכ”ד קר: נתון די חסר משמעות מאחר שהוא לא התשלום הסופי למשכיר.
• שכ”ד חם: שכר הדירה הבסיסי + הוצאות שונות, ובדרך כלל גם + הוצאות חימום (לרוב חימום בגז).
• הבנת המרחב הברלינאי: אזורים צעירים יותר, מבוגרים יותר, מתאימים יותר למשפחות. מיקומים של גנים, מרחק מהעבודה ומתחבורה ציבורית באופן כללי.
זה היה תהליך. החיפושים המשותפים לקראת הסוף עזרו לאיש שלי להבין מה נחשב מבחינתי לטוב/סביר/אין סיכוי שבעולם, מה שהיה חשוב בגלל שעליו הוטלה המשימה למצוא את הדירה ולשכור אותה בלי שאראה אותה פיזית.
כל כך נכנסנו לזה, שעד שהוא נסע הייתה לנו שיטת ניקוד לפרמטרים החשובים לנו שיש לכל דירה להציע: קומה, מרחק מתחבורה, רמה איכותית, גודל הנכס, כמות חדרים, אם יש או אין מטבח בנוי (לא להאמין אבל יש דירות להשכרה בלי מטבח – שוקינג), מסחר בסביבה (סופר, בית מרקחת, משום מה, מאפיה בסביבה היא פרמטר חשוב בגרמניה).
הדירה שנבחרה בסוף באמת קיבלה ניקוד גבוה. הוא שיתף אותי בסרטונים בוואטסאפ לפיינליסטיות, ובחרנו יחד.
מה עושים עם הבית בישראל?
למכור או לא למכור? זו השאלה.
רבים הזדעקו כשאמרתי שאני מוכרת את הבית. “למה לא להשאיר ולהשכיר?”, “ואם תרצו לחזור?”, “לא מוכרים בית!”. אז ככה, לא התחשק לי להשאיר את הבית עם המשכנתא, להתעסק עם שוכרים, קלקולים, נזילות ושאר ירקות, רק בשביל שההכנסה תקזז לי את ההוצאה של המשכנתא.
ואם יתחשק לי לחזור, מי אמר שארצה לחזור לאותו המקום? אני לא מאמינה בלחזור למקום שממנו התחלתי. אם וכאשר נחזור, נהיה במקום אחר בחיינו ואז נחליט מה אנחנו עושים.
טוב לדעת: מי שכן מחפש אחסון תכולת דירה מוצא פתרון מותאם אישית עם Ocean
ואולי בכלל עם הכסף שיישאר אחרי מכירה וסילוק משכנתא ארצה לקנות לי משהו שם? לשחרר עוגנים – הספינה הזו רוצה להפליג.
אז למכור! מפרסמים, מראים נכס, כמה מתווכים שרוצים בלעדיות (NEVER EVER). בסופו של דבר נמצא הקונה המתאים – פינוי מהיר – תוך שלושה חודשים.
יש לנו חפצים, הרבה מהם
אוקיי, אלו היו הקירות. מה עם מה שבפנים? יש לנו חדרי שינה, סלון, ציוד. אולי נמכור הכל ונקנה חדש שם? אומרים שזול. אז נכנסנו לאתר של איקאה בברלין להתרשם מהמחירים (דרך אגב, נכון להיום רק בברלין יש ארבעה סניפים של איקאה). מריהוט שהוא לא ממש לטעמי הגענו צ’יק צ’ק לעלות של שילוח מכולה מלאה (לא הכי גדולה) וזה היה עוד לפני הבגדים והחפצים הבסיסיים.


אז שילוח. עכשיו צריך לבחור חברת שילוח. גלשנו, קראנו, בדקנו, שאלנו – חקרנו. בסופו של דבר הבחירה הייתה בעקבות המלצות של אנשים. רק דברים טובים נכתבו ונאמרו על החברה הזו (שלא כמו על מתחרים אחרים בשוק) וגם המחיר היה בסדר גמור (לא הכי זול ולא הכי יקר). נכון לרגע זה (השילוח יצא בשלום ובברכה וצפוי להגיע לנמל היעד בעוד כשבועיים פלוס ולדירה כמה ימים מאוחר יותר), התחושה שהבחירה הייתה מצוינת. הטיפול המקדים, האריזה וכל מה שמסביב היו ללא רבב.
עד יום השילוח, ההתחלה הייתה על שנינו, ואחר כך רק עלי, להחליט מה נוסע ומה נשאר. מעבר דירה בכלל, ומעבר לארץ אחרת בפרט, הוא הזדמנות להיפטר מכל מה שבאמת אין צורך לקחת. מה שטוב ושימושי כדאי לקחת, מה שלא השתמשת בו בשנתיים האחרונות, לגמרי לא צריך לתפוס מקום אחסון בשנתיים הבאות.
זו הייתה משימת ענק – כמות הציוד שצברנו היא בלתי נתפסת. כמות הזבל שיצאה לי מהבית היא לא אמיתית, ונשארו עוד דברים טובים לגמרי שחלקם כבר נמכרו וחלקם אני מתכוונת למכור במכירת חצר רק בשביל לא לזרוק משהו טוב.
ההקלה שבאה אחרי שנגמר היום הזה הייתה אדירה. לדעת שהחלק הזה מאחורי היה משחרר מאד.
החיים עד למעבר
עכשיו אני חיה בתנאי שדה כמעט ☺ יש לי ספה מתקפלת (ואם לקרוא לילד בשמו – מזרן על הרצפה) לישון עליה – אני והגדולה (בת 4+) ועריסה לקטנה (בת 1+), שרפרף בתור שידה, שולחן מאולתר בתור טואלט, רצפה בתור סלון, טוסטר אובן ופלטה חשמלית ששאלתי משכנה בתור מטבח. מזל שלא שילחתי את פינת האוכל ואת המקרר של המחסן.
אה ושכחתי בכלל להזכיר שאני מעבירה איתי שתי חתולות, שזו סאגה בפני עצמה. החוקים להגירה עם חיות מחמד באיחוד מאד ספציפיים: זמנים מוגדרים לחיסון, בדיקת נוגדני כלבת, התקנת צ’יפ, עריכת בדיקה מקדימה לטיסה ואישור הבדיקה על ידי הווטרינר הממשלתי.
המלצה שלי: מיקור חוץ לכל דבר אפשרי! יעוץ חיצוני לכל מה שלא בתחום המומחיות שלכם. חבל על הטעויות שתיעשינה. תשלמו עליהם בטוח ביוקר.
עכשיו נשארו “רק” מכירת החצר, דיווח למוסדות שונים, עדכוני כתובות בחברות שונות, מכירה של שני רכבים, מעבר לאמא שלי לשבועיים האחרונים ואי אלו משימות נוספות. מישהו אמר שקל להגר?
ראש השנה מאחורינו וכיפור לפנינו. ההתרגשות גואה והימים עוברים, וזה נראה קרוב מתמיד.
לא יכולה לחכות כבר כדי לכתוב על יום המעבר עצמו.